“דוד ויהונתן” – זה הסיפור שלי.

אני מאמין גדול בצירוף מקרים, מאז ומעולם תחושות הבטן שלי הנחו אותי ועיצבו את דרך עשייתי בעולם, אבל דווקא ה’עולם’ הכתיב לי דרך חיים מעט שונה, רציתי להיות אומן למדתי ציור, למדתי צורפות ולמדתי טיפול אבל איכשהו קשיי הפרנסה הובילו אותי לעבודה אינסופית בעיסוק מתמיד לגמור את החודש.

אבל יש רגעים בהם הצירוף מקרים גדול כל-כך שאתה פשוט מוכרח לעשות את זה אין שום דרך מילוט.

לפני שנה בערך אח שלי יהונתן התקשר אלי לשאול לשלומי, תוך כדי דיבור אני מבין שהוא כבר לא אחי הקטן שהולך איתי מכות על כל שטות, הוא כבר לא אחי הקטן שבורח למסיבות טבע ואני מחפה אחריו, הוא כבר גבר, עם אופי מלא, עם אישיות, עם מלא תכונות שאני לא בטוח שהכרתי, אני מבין שהפערים של גיל ההתבגרות שלו הסתיימו והשיחה הזאת מבשרת התחלה חדשה הניתוק הזמני שהיה ביננו נעלם ברגע אחד.

יוני סיפר לי שהוא טבח, אבל טבח כזה בקייטרינג אזורי לברית מילה אלא טבח מקצועי במסעדות הכי שוות, בישול ברמה אחת מעל כולם, זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שבשבילו זה לא עבודה מתחלפת זאת עבודה של חיים, הוא מצא את מקומו בעולם, ואני שכל כך רציתי לתת לו תחושה שאני מאמין בו כי יש על מה חיפשתי דרך שבה אוכל להביע את אמוני הערכתי ומעל לכל את האהבה הגדולה שאני חש לילד הזה, שהוא כבר מזמן לא ילד.

באותו זמן סבתא של אשתי נפטרה והמשפחה שלה חשבה על דרך להנציח אותה, אני שהייתי גבאי בבית כנסת השכונתי שלנו שבדיוק עבר שיפוץ והיה חסר סכום מסויים לעזרת נשים מכובדת, הצעתי שנתרום חלק מהסכום למטרה זאת, דיברתי עם חבר והחלטנו לעשות את המחיצה מעץ טבעי, את המשימה לקח על עצמו החבר ואני הבאתי את הכסף, זה היה מסע מעניין, מבחירת העצים להובלתם למנסרה ועבודה אינסופית כדי שיתאימו למחיצה, יצא מהמם, טבעי ועוצר נשימה, באותו רגע ידעתי שזה התחום השלי, זאת אהבה אמיתית.

מהשאריות של המחיצה חתכתי חתיכה יפה שתתאים לקרש חיתוך, שייפתי ומרחתי בשמן של דונג דבורים טבעי, והבאתי ליוני, יהונתן אח שלי. משם הכל התגלגל מהר, אנשים ראו, אנשים התעניhנו ואני הבנתי שלאומנות הזאת יש יכולת גם לפרנס, מאז אני שם מכין מוצרים מעץ טבעי בשעות הפנאי כשהעבודה המרכזית שלי שיפוצים ובנייה בעץ עדיין רלוונטית.